<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן ס"ב</h1>
<h2>דף צג:</h2>
שמעון היה דר בכרך דוראשטל זה ימים רבים לקץ שנתיים בא ראובן אחיו אליו ונדברו איש אל רעהו להשתתף יחד ונאותו ונתרצו והטילו לכיס אחד זה ארבע מאות דינרין וזה ארבע מאות דינרין ומה שישביחו הארבעים ליטרי' השכר לאמצע ונתרצה ראובן שיטול שמעון אחיו כל יציאת הבית מן האמצע ואמר לו ראובן כדבריו על מנת כן אני משתתף עמך שאם ח"ו יארע לך כל אונס (וכח) [בכל] אשר לך שלא לסייעך בדינר מחלקי. ועוד טען ראובן שתקע לו אמונתו שמעון אחיו שאם יאנס שיתפשר על פי ר' משה ב"ר אברהם מכרך פלקא ואחר דבריו ילך ולא יסור ימין ושמאל. טוען ראובן ושמעון מודה לו שתכלית זמן השיתוף עד פורים שעבר ותחלת שתופם מפורים שהוא בשנת תתק"ז עד פורים שהוא בשנת תתק"ח ובתוך הזמן הזה נתפס אחד מיוחד מראשי הקהל ותפסו אותו השר והעלה פדיונו ט"ו ליטרין וסייעו הקהל [יותר] מק' דינרין והגיעו לחלק שמעון מ' דינר וכששמע ראובן בא אל אחיו שמעון הלא אינך רואה בעיניך שמחלקי יש בסיוע הפדיון כ' דינר מלבד העשרים שנתת שחציים שלי ואתה ידעת תנאינו והשיב שמעון כן דברת אך הקהל נתרצו שאקח מן היכולת י' דינרין והשלמתי מה שנתת[י] יותר על חלקך נתרציתי וראובן שתק ואחר שנתפס אותו היהודי נתפסו כל יושבי הכרך ואמרו ביניהם שיצאו משם כי היו יגורים [מפני] האף והחימה פן יתפסם חיים כאשר תפס היהודי ובא שמעון וכפל לו המס כי בתחילה היה נותן לו עשרה דינרין ועכשיו אחרי שנתפס העברי נתן לו כ' דינ' בבת אחת וחבירו שמואל ל' דינר בכפילו ואמר השר ילך להן שמעון וחברו ואחזיר להם מכסם ואוסיף למו בהן כי ידעתי לא יבטחו בי עוד ונתיירא שמעון מהיום ולהלאה מתחיל להוציא אשר בידו משל ראובן גם קצת משלו לא היו ימים מועטים שנצרך השר לצאת אכילה וגבה משל שמעון ה' דינרי' ומן היהודי שתפס כבר ה' דינר ומשל חברו שמואל ה' דינר ונם ראובן הרי לקחת משלי על תנאי שהתריתי והתניתי בך ואמר שמעון הן כדברי ראובן והיה שמעון מוציא כל שעה של ראובן וגם ראובן אמר לו שיוציא בחזקה כי ירא מאד מפני השר כי אמרו עליו עבדיו כאשר הלך זה היהודי שתפסת הוא וביתו כן ילכו כולם ולא תבין יום הליכתם ומסעם מכאן לכל בני העיר ויראו מאד והוציא מאז כ' ליטרי' של ראובן (ומצאם) [ומנאם] ופרעם לראובן והפקידם בידם ואח"כ החזירם לראובן באו ימי הפורים תשלום שיתוף הטלת הכיס ומשם עד פסח ל' יום וח' ימים קודם פסח תפס שמעון ופשט יד בביתו ובבית היהודים והפסיד שמעון עד י"ד ליטרי' כדבריו והוליכו לבית הבור ולא [הסיר] השר ידו בשביל שמעון עוד ונצול כל הנותר שם ונתפשרו היהודים במ' ליטרי' והגיע לחלק שמעון י"ג ליטרי' וחצי ואח"כ בא שמעון לב"ד ותבע מראובן מחצית הכ' ליטרי' שבידו ומחצית מד' ליטרי' שבח שיש ביניהם לחלוק בין משכונות בין חובות במשפט קרוב לשכר וקרוב להפסד וראובן משיבו מה לי ולך לתבוע לי כלום והלא אפי' לדבריך כלה זמן השיתוף מן הפורים ואילך לא נתפסת עד לאחריו ט' שבועות ועוד קודם הזמן היית המוציא והמביא בכרך פלקא את שלי והדברים מוכיחים שפרעתי לי קרני ומפני יראת השר שעליך פן נתפסך חי טרחתה בנו להפסידני ואתה פשעת שלא יצאת והפסדתני חצים של י"ד ליטרי' שבאו ליד השר טרם ביצוע ואח"כ פדית עצמך לי"ג ליטרי' וחצי שנצלו שלא (פשע) [פשט] ידו השר בהם ויש לי בהם מחציתם ומי הזקיקך לשלוח יד בשלי לפדותך ואם תאמר מהיכן אגבה קרני לדברי הרי אבדתי י"ד ליטרי' הוסיף עליהם מן (הי"ב) [הי"ג] ליטרים וחצי ו' ליטרי' וט"ו דינרי' השלמת קרנך ועדיין יש לי ו' דינר לחלוק ביני ובינך והרי ג' דינר לחלק סך הכל ז' ליטרי' פחות ב' דינ' מן הי"ג ליטרי' לחלקך ולחלקי ז' ליטרי' וי"ב פשיטי' ועוד תובעו ראובן בגדי פשתים וכרים וכסאות וכל מה שהוציא לחזר אחר החובות ומה שיוציא על זה ושמעון משיב על כל אונס שאמרת שקבלתי לא קבלתי כי אם העלאת המס שאם יכביד לי השר בהעליות מס שתסייעני עד ר' דינר אבל אונס תפיסה לא התנינו יחד וראובן משיבו מכל מקום אתה מודה עד כל אונס ועתה יראו בדבר בית דין. תשובה. אע"פ שלא שר ושופט אני הנני דן ופוסק כמה שהראוני מן השמים בזה הדרך אני דן שזכה ראובן בשלו ובכל תביעותיו ואין לשמעון אחיו כלום עליו חוץ ממחצית חלקו מן הריוח כי אין זה דומה לעסקא שתורת שותפות לעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וקרוב לשכר וקרוב להפסד ואם אבד פלגא דפקדון אחריות דמלוה עליו לשלם משום דשקיל רוחא [מ]מקבל העיסקא ואי שקיל פלגא באגר יהיב ליה מריה דעיסקא טפי פורתא כי היכי דלא נתחזי דלהוי כרביתא אבל שנים שהטילו לכיס בשוה השכר לאמצע דהא כי הטיל זה [יותר] מזה אמר שמואל [כתובות צ"ג ע"ב] השכר לאמצע כל השכר היכ' שהטילו בשוה פחתו או הותירו כך הם חולקים לפי הטלתן הא פריכתיה לשמואל ותרצוה הותירו זוזי חדתי פחתו איסתירא דצינייתא ומכל מקום כולהו מודו היכא דהטלתן שוה שהשכר לאמצע והוא הדין לפחות ולישנא דפחתו דייקי שפחתו מאליהן כגון פרקמטיא שהוזלה או אכלה עש או הלוים כפרו או אין להם לשלם או ידו תקיפה דיקא נמי דקא משני פחתו איסתירא דצינייתא שהן בעין ונשופו ולא נפקו בהוצאה וגם גבי נכסי אם פחתו פחתו אם הותירו הותירו לו אבל גבי אונסא כי האי מאחר שכלו (ימו) [ימי] שותפות מן היום שנת[ן] לבו שהוציא מן הכרך את שבידו משל ראובן כי נתפחד מפני המוסר השר פן יבלענו חי וכ"ש לאחר הפורים כלה זמן השיתוף מכל וכל ושמעון לא נתפס עד קץ שלש שבתות אחר הפורים זה בדין כל אשר בידו משל ראובן עליו לשלם הכל כי פשע פשיעה גמורה בשל ראובן וכל העולם אומרים לו צא מן המקום ההוא והוצא מה שבידך והוא גם הוא שמעון היה מוציא מפני הפחד ואפי' לא פרע לו שמעון המעות קרן של ראובן אילו בא ראובן והחזיק בשלו כגון זה שותף חולק שלא לדעת דהא אמר ר' נחמן [ב"מ ס"ט ע"א] זוזי כמאן דפליגי דמי ואפי' דבר הצריך שומא אם נתרצו בשומתו כג' ב"ד הדיוטות דמי ולא מבעיתו מידי ואין זה פרעון בטעות דומיא דהנהו גינאי [גיטין י"ד ע"א] דעבוד חושבנא בהדי הדדי (וקנו מידי) [וקנה מיניה] פש זוזא גבי חבריה וכו' עד כי אמר רב נחמן הוי קנין בטעות וחוזר וכן גבי מחילה בטעות הא לא דמיא כדפרישנא (הדא) [חדא] מפני פשיעותו של שמעון דהוי ליה לאסוקי אדעתיה ולאצולי דידיה ולחבריה ותו שכבר כלתה שותפתו בהוציאו מאשר בידו וכל שכן שנתפס לאחר זמן הרבה אבל ודאי אם לא היה נתפס היהודי תחלה והיה השר מוחזק נאמן כמו שהוחזק בתחלה ובתפיסת אותו היהודי נתפסו כולם היה טענתו של שמעון אע"ג דאתני בהדי ראובן אחיו כל אונסא דמתיילד דהא אונס' [דלא] (ד)שכיחא הוא דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה דליתפס כדתרגמינן [גיטין ע"ג ע"א] ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה קביל עליה כל אונסא דמתיילד לסוף אפיקו בה נהרה אתו לקמיה דרבינא אמר ליה זיל שפי ליה דהא קביל' עלך כל אונסא [ומסיק] דלא שכיח הוא אבל הכא שכיח ושכיח ואפי' אם תמצא לומר דפחתו הפסידו הוא לכל ענין שיפסיד לישנא דפחתו הוא שהרי פחתו הוא ממילא ומה לי נאנסו. יבא שמעון וימלא ממילא וישלים קרנו שהרי הפסיד י"ד ליטרי' וראובן תובעם מחציתם מן הדין ואפי' אין לו עליהם דין ודברים הרי מן המעות שנצולו [פדה] עצמו שמעון והן הם י"ג ריטלין וחצי יחזיר מחציתם לראובן כי אין (לו) [לך] אדם מציל עצמו בממון חברו כי האי גוונא מי השליטו ומי לחשו לפדות עצמו בממון חברו כי האי גוונא הוי עובד' דאמ' וספיק' הוא בגטין [ס' ע"ב] כאשר פירשה רב' חננאל וגבי ארנקי דפדיון שבויים [ב"ק קי"ז ע"ב] אבל כי האי גוונא מי לחשו ומי השליטו לפדות את עצמו משל ראובן כי אם בשל עצמו ומה שביד ראובן מי יוציא מידו והלא הוא מוחזק ומגו דיכול לומר לא נפרעתי דהמלוה את חברו בעדים אין צריך לפורעו בעדים כי אמר נפרעתי וקטעין בהדי כל אונס דקא טעיננא אדכרנא תפיסה בהד' ולא הוה חוזר וטוען כי אמר כל אונס סתמא הואי אונס תפיסה בהדי ומהימן בשבועה והלה גבי כל המחצית שהפסיד שמעון ומיהו לא שייכא האי שבועה כלל גבי ראובן והלכך זכה ראובן בדין ואפי' כי הוו לישני' דפחתו בכל מילי לא יוציא ראובן מתחת ידו כלום יחשוב וימנה קרנו ממה שהפסיד ופדה את עצמו ואם יש מותר בין ראובן ושמעון ואם אין מותר כי שמא יאמרו עדים וב"ד להשלים על הי"ג ליטרים וחצי מאה דינ' וחצי מן השבח (והי') [מהי'] ריטלין שהפסיד שמעון שלקח (מן) [ממנו] השר בביתו כמו כן השכר וצריך שמעון לישבע שכן הפסיד ועוד אם רוצה ראובן להשביעו שלא לקח מן השתוף כי אם חלקו הרשות בידו כדתנן [שבועות מ"ח ע"ב] ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין וכו' דאמ' שלא בטענת בריא אלא בטענת שמא. ועל שטוען ראובן שתקע לו אמונתו וכו' [אם] יש לו שטר או עדים שראוהו תוקע על בית דין לצוות לשמעון לקיים שבועתו כי גדולה אמונה שנשבע באמנה שיש לו בהקב"ה וכשהוא מעביר מזיד כופר בעקר ומאד החמירו בדבר שנ' [משלי ו'] בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך וכו' ונאמר [שם כ"ב] אל תהי בתוקעי כף וכו' וראיתי אני רבינו ר' יוסף ב"ר יצחק מ"ז שהחזיר ממון ע"י תקיעת כף אחר שעבר האיש על אמונתו. אבל אם (יש) [אין] עדים ושמעון טוען לא תקעתיה כי אם בתנאי כן נאמן אך יזהירוהו ב"ד על שבועתו שכך נשבע ולא מחייב תו שבועה אחריתי כדגמרינן [ב"מ י"ז ע"א] היה חייב לחבירו שבועה וחזר ואמר נשבעתי והעדים מעידין אותו שלא נשבע הוחזק כפרן לאותה שבועה טעמ' דעדים מעידין אותו הא אין עדים מעידין אותו (שלא) [אינו] נשבע. ואם תאמר הך שבועתא דמושבע על ב"ד כפירת ממון הוא דשמא לא ישבע וישלם איברא לא כפירת ממון הוא מתוך שיכול לומר לא תקעתי כפי (ובכי) [כי אמר נמי ב]האי גונא תקעתיה מהימן בלא שבועה ובלבד שתהא מוזהר באזהרות ב"ד כאשר פירשנו ותו לא מידי וצורינו יאיר עינינו בתורתו.
